על קורונה, חוסן נפשי ואהבה. רגעים של נחמה

ימי קורונה שנחתו עלינו בהפתעה הביאו איתם הרבה אתגרים רגשיים.

כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו מתמודד עם מצב חדש, לא מוכר ומבלבל.

ולכן, דווקא בתקופה הזאת – יותר מתמיד – אני מרגישה שיש צורך למצוא עוגנים וכלים שיעזרו לי ברמה הרגשית, ויאפשרו התמודדות מעשית מיטיבה עם כל מה שקורה מסביב.

נושא החוסן הנפשי מרתק אותי, ואני חוקרת אותו כבר כמה שנים.

מתוך הניסיון שלי, בחרתי לשתף אתכם בשלושה כלים פשוטים וזמינים, שכל אחד יכול להטמיע בחייו ובכך להקל מעט את העומס הרגשי.

הכלים הללו הוכחו מחקרית (וגם במחקר הפרטי שלי) כיעילים ביותר להתמודדות עם משברים,

מזמינה אתכם לבחור לעצמכם לפחות כלי אחד ולאמץ אותו כבר עכשיו.

בשבוע הראשון של "תקופת הקורונה" הייתה לי תחושה של חיים בתוך בועה.

הרגשתי מוקפת, מוגנת וחזקה. וידעתי, זה יעבור ואני אעבור את זה.
אחר כך התחילו חששות והתחושה הזאת נסדקה.
אני לא מכירה את עצמי בלי אמונה חזקה ואופטימיות,

ולא כל כך ידעתי מה לעשות במצב הזה.

למזלי הטוב, בגלל שאני חוקרת את תחום החוסן הנפשי כבר כמה שנים ומכירה את עולם הפסיכולוגיה חיובית, ידעתי שהדרך הטובה ביותר להתמודדות עם התקופה היא: לאפשר לעצמי לשהות עם הקושי ולהעניק לעצמי המון חמלה, המון.

בפועל, אני מאשרת לעצמי כל מה שאני מרגישה, כמו שהייתי עושה אם הייתי מדברת עם חברה אהובה שקשה לה.

הדיאלוג הפנימי החומל שלי אומר:

"זה בסדר לפחד, זה מאוד הגיוני וטבעי להרגיש ככה.

זו תקופה של אי-ודאות, והיא מפחידה. מגפה עולמית היא דבר מפחיד".

הגישה הרכה שלי כלפי עצמי מאפשרת לי להתמלא בכמויות גדולות של אהבה טובה, כנה ואמיתית, שאינה תלויה בדבר.
אהבה שמכילה אותי כשאני משותקת. אהבה שמכילה אותי מפחדת, קפואה, מבולבלת וחרדה.

ואני אומרת לעצמי שכל התנהלות היא לגיטימית,

לא רק אם תפסתי הזדמנויות, אם ניצלתי את הזמן לסדר, לניקיון, לזמן איכות.
לא רק אם התגברתי על החרדה, לא רק אם הפכתי את הלימון ללימונדה.
אני אוהבת אותי ככה, בדיוק כפי שאני עכשיו, כי זה הכי טוב שאני יכולה להיות ברגע זה. 

אני יודעת שזה לא פשוט. לתרגל אהבה כזו זה תהליך שכולל עליות וירידות,

אבל אני גם יודעת שזו ההשקעה הכי שווה לעשות במיוחד בתקופה הזאת, כי כך מטפחים חוסן נפשי ומיטיבים את החיים באופן משמעותי.

איך יישמע הדיאלוג הפנימי שלכם?

כתיבה

המחברת שלי היא הפסיכולוגית שלי. הדפים שלה הם המקום שאליו מתנקז הכול.

מדי יום אני כותבת בלי מחסומים, בלי ביקורת, בלי להפסיק באמצע.

וכך, במקום שהעומס יהיה בתוכי, אני מוציאה אותו החוצה, מנקה את עצמי מכל מה שיושב עליי.

והשחרור הזה פועל כמו קסם.
אתם מכירים את התחושה הנפלאה והמרגיעה שממלאת את הלב כשהבית נקי ומריח טוב?

 הכתיבה יוצרת בדיוק את אותה התחושה, כי הבפנים שלנו נקי ומאוורר.

היופי הוא שפעולת הכתיבה פשוטה מאוד, ואין בה שום חוקים.

מלבד פשוט לכתוב הכל בלי שום פילטרים ובלי מעצורים. 

 ממליצה לסגל הרגל של כתיבת שלושה עמודים לפחות, כי נדרש קצת זמן כתיבה עד שהדברים העמוקים מתגלים מתחת לשכבות שלהם.

ומה עושים עם מה שכתבנו?

אפשר לשמור ואפשר לזרוק. לבחירתכם.

העיקר הוא לא לסנן את המחשבות ואת מה שעולה תוך כדי כתיבה.

הנייר סופג הכול והכתיבה הרציפה תשחרר אתכם מכובד העומס הרגשי לטובת תחושת רווחה וסיפוק.